<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"פ</h1>
<h2>דף כט:</h2>
בפרק נערה מסקינן (דף נ"ג) דארוסה שמיתה אין לה כתובה ואינו חייב לקוברה אבל מת הוא גובה כתובתה, הגה"ה מן התוספות ואפילו לא כתב לה לשון התוספות בפרק האומר (קידושין דף ס"ה ד"ה ואם), הגה"ה מן המיימוני המארס אשה וכתב לה כתובה ולא נכנסה לחופה עדיין היא ארוסה ולא נשואה שאין הכתובה עושה נישואין ואם מת או גירשה גובה עיקר כתובה מבני חורין ואינה גובה תוספת כלל הואיל ולא כנסה, אבל אם ארס אשה ולא כתב לה כתובה ומת או גירשה אין לה כלום ואפילו העיקר שלא תיקנו עיקר כתובה עד שתנשא או עד שיכתוב דהלכה כרבי אליעזר כדתנן בפרק אף על פי (דף נ"ד) אע"פ שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רוצה להוסיף אפילו מאה מנה מוסיף נתארמלה או נתגרשה בין מן הנישואין בין מן האירוסין גובה הכל רבי אליעזר בן עזריה אומר מן הנישואין גובה הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה וכן הלכה עכ"ל מימוני (הל' אישות פ"י). הגה"ה מתוספות נשאל לרבינו יחיאל מפ' על חתן שמת קודם ביאה אם יהיה לאשה הכתובה והשיב כי תוספת לא יהיה לה אבל מנה או מאתים אם היא בתולה יש לה שלא כתב לה (שלא כתב לה) תוספת אלא על חיבת ביאה והוא לא עשאה עכ"ל.
<h2>דף לה.</h2>
ואסור לו לאדם לקדש אלמנת חבירו או גרושת חבירו עד ג' חדשים שנתארמלה או שנתגרשה שהם צ' יום חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתגרשה בוא), וכן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהיו לה ג' חדשים, וכן מעוברת חבירו ומנקת חבירו עד כ"ד חדשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו [שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאין מקפיד על בן חבירו, ומניקה שמא תתעבר, לשון ס"ג], ואפילו נתנה בנה למנקתב) אכן אם מת מותרת, ואם עבר ונשאת תוך הזמן יוציא בגטג) אך אם קדש תוך ג' חדשים וברח עירוקיה מסתייהד), ואם קדש תוך כ"ד חודש הואיל וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה אין צריך שיוציא בגט רק להפריש אפילו בלא ברח כדברי רבינו יוסף בכור שורה). א)0[כדי] שיודע אם היא מעוברת להבחין בין זרעו של ראשון לשל אחרון ובפרק ב' דגיטין (דף י"ח) פסקינן שמונין ג' חדשים מיום הנתינה כך פירשו בתוספות בספר ר' פריגורס. ור"י הגיה דגרסינן בה"ג מיום הכתיבה וכן כתוב ברוב הספרים ישנים ואפילו היה על תנאי או שלא הגיע על ידה אלא אחר כמה שנים מונין לה מיום הכתיבה שהרי אינו מתיחד עמה מיום שכתבו לה, וגזרת חכמים היא שאפילו אשה שאינה ראויה לילד, פירש רבינו חננאל כגון שנשאת לאחר מ' שנה ששוב אינה יולדת ואפילו נתארמלה או נתגרשה מן האירוסין צריכה להמתין ג' חדשים ואפילו קטנה ואפילו זקנה ואפילו עקרה ואפילו איילונית ואפילו בעלה במדינת הים או חולה או חבוש בבית האסורים צריכה להמתין צ' יום ואפילו גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותו צ' יום להבחין בין זרע שנזרעה בקדושה לזרע שלא בקדושה עכ"ל ס"ג. בשם ר"י מקורביל אשה שאמרה בפני בית דין מת בעלי משכבר עברו ג' חדשים נראה שהיא נאמנת דאע"ג דלגבי גירושין לא מהימנא למפרע מיהו לגבי מיתה מהימנא דמלתא דעבידי לגלויי הוא ועוד כיון דלגבי איסור דאורייתא דאשת איש כל שכן לעניין המתנה ג' חדשים דאינו רק חששא בעלמא ואם תאמר שאני התם דמשום עיגונה אקילו בה רבנן ועוד מתוך חומר שהחמרת בסוף כו' מכל מקום כיון דעד אחד מהימן ואפילו קרוב דמילתא דעבידי לגלויי נאמן אפילו קרוב [ואפילו אשה וכן נד"ה מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי גם איהי מיהמנא. מי שנשאת בטעות ונודע שהיא] אסורה לבעלה והוציאוה בית דין מתחתיו אם הייתה קטנה שאינה ראוייה לילד אינה צריכה להמתין שהדבר הזה אינו מצוי הוא ולא גזרו כו' עכ"ל המיימון (הלכות גירושין פרק י"א הלכה י"ח). והמזנה אינה צריכה להמתין מפני שהיא משתמרת עצמה שלא תתעבר ומתהפכת יפה לאחר תשמיש, וכן אנוסה ומפותה מזה הטעם עצמו אינן צריכות להמתין צ' יום שהלכה כרבי יוסי לגבי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר ליארס ולנשא מיד בפרק אילו נערות (דף ל"ז) ובפרק ד' אחין (דף ל"ה) עכ"ל ס"ג. ב)0או גמלתו וגבי נתנה בנה למניקה אפילו קיימא בנחרם או בשבועה [או על ידי משכונות אין חוששין שמא יהרגנו, עכ"ל ס"ג] אסור דילמא אתי לחלופי ולא דמי להנהו דבי ריש גלותא דהתם ודאי ידעו דלא הדרי בהו מחמת אימת דריש גלותא ולא אתי ליחלופי כך פי' בתוספות בכתובות (דף ס'). לשון ס"ק. [ומעשה באשה אחת שנתנה בנה למינקת ישראל ונשבעה המינקת בשבועה דאורייתא על דעת רבים שלא תניח להניק הבן עד שיהיה בן כ"ד חדש ואחריה נשאה (האב) [האם] לכהן והורה ר"ט מביאנ"א כיון דפשיט לן דלא תהדר דלא צריך להוציא ואפילו הכי אם לא כנס לא יכנס כדפרשית עכ"ל התוספות]. ג)0המארס בתוך צ' יום מנדין אותו כדפירש רפרם בפרק החולץ (דף ל"ז) כנס בתוך צ' יום מפרישין אותו עד אחר הזמן ויעמוד עם [אשתו], עכ"ל ס"ג. [עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך הזמן יוציא בגט] לדברי חכמים בפרק החולץ (שם דף ל"ו) ואפילו היה כהן ואם היה ישראל יחזירנה אחר כ"ד חודש של מניקה, נישאת וברח ולאחר זמן בא וישב עם אשתו אין בכך כלום, עכ"ל ס"ג. ואם היה הכונס בפרישה גמורה עד כי עבר הזמן לא קנסינן [ליה] לאחר כ"ד חדש להצריכה גט דטעמה דרבנן לא הוי משום קנס אלא דמשום דלמניקה קמיירי דילמא מיעברא ומעכר החלב וכי עבר הזמן אין לחוש בזה וכן פירש המיימוני דאי עבר הזמן אין בכך כלום. יש להביא ראייה מפרק החולץ דקאמר תלמודא (שם) אין הולד של קיימא דקאמר רבי אליעזר יוציא בגט הא לדברי חכמים יקיים ואין צריך גט ואע"ג דבחיי הולד צריך גט עכ"ל הר"ם מלונדר"ש. ד)0משמע דווקא דיעבד אך מורי רבינו יחיאל הורה לכתחילה להשיאו עצה לברוח דהכי מוכח מפירש רש"י שפירש (שם) עירוקיה מסתייה דכיון שברח גלי דעתיה דאין דעתו לכנוס עד סוף הזמן, עכ"ל ס"ק. ה)0ויש חולקין עליו ומביא בכור שור ראיה מההיא דסוטה (פרק ארוסה דף כ"ד) דקאמר נושא מעוברת חבירו והיא סוטה תחתיו שיכול להשקותה דקרי ביה והביא האיש את אשתו לכהן מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן משמע דבהפרשה סגי ולא בעיא גט משום דאיסור אחרינא רכיב דאיסור סוטה והכא נמי איכא איסור אחרינא דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה מיהו לא דמי דהתם איכא איסורא דסוטה עליה דהוי דאורייתא אבל בכאן דאיסור דרבנן הוא כגון איסור מעוברת חבירו מאי אולמיה דהאי מהאי ומה לי חד ומה לי תרי ועוד דאיכא לפרושיה דלהפריש גבי סוטה דקאמר בגט קאמר ולא חש לפרש יוציא דמשמע גט משום דכבר שמעינן ליה מההיא דתניא יוציא גבי מעוברת חבירו ביבמות (דף ל"ו) כדפירש בתוספות דיבמות (שם ד"ה ולא קתני). והילכך אם קידש בתוך כ"ד חודש יברח או יוציא בגט כן נראה וצ"ע, עכ"ל ס"ק. הרב רב שמשון ממופליא"ר היה אומר דגרושה מניקת מותרת לינשא בתוך הזמן מפני שאומרים בפרק אף על פי (דף נ"ט) נתגרשה אינו כופה להניק ולא הודה לו רבינו תם לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופה להניק בנה כדתניא בפרק החולץ (שם) לא ישא אדם מעוברת חבירו ופסיק ותני לא [שנא] בין נתגרשה בין לא נתגרשה וגם להניק כמו כן כו' שאמר שם (דף מ"ב ד"ה סתם מעוברת). ובשאלתות דרב אחאי פוסק לא שנא גרושה לא שנא אלמנה וגם שם [פסק] והבא ועבר ואינסיב או קדש מפקינן לה בגיטא מיניה. שמעתי מפי גדול אחד שמצא בספר אחד שעשה גאון אחד ושמו ר' חנוך ב"ר ראובן והספר נקרא ספר החנוכי וז"ל, על שמעון שנפטר לבית עולמו והניח בן קטן בתוך כ"ד חודש דבין אותה האשה ובין אותו האיש המקדש יכופוהו לגרש בגט שכך אמרו חכמים יוציא ולכשיגיעו זמנו לכנוס יכנוס ואין להתרשל בדבר כל עיקר אלא יגרש בגט עכ"ל החנוכי. מצאתי בשם הגאונים אין קרוי מנקת חבירו אם נתנה בנה למניקה ג' חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקתו כלל כל הג' חדשים עכ"ל [תו'].
<h2>דף מא.</h2>
ואסור לו לאדם לקדש אלמנת חבירו או גרושת חבירו עד ג' חדשים שנתארמלה או שנתגרשה שהם צ' יום חוץ מיום שמת בו וחוץ מיום שנתגרשה בוא), וכן היבמה לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיהיו לה ג' חדשים, וכן מעוברת חבירו ומנקת חבירו עד כ"ד חדשים חוץ מיום שנולד בו וחוץ מיום שנתארסה בו [שמא יזיק הולד בשעת תשמיש שאין מקפיד על בן חבירו, ומניקה שמא תתעבר, לשון ס"ג], ואפילו נתנה בנה למנקתב) אכן אם מת מותרת, ואם עבר ונשאת תוך הזמן יוציא בגטג) אך אם קדש תוך ג' חדשים וברח עירוקיה מסתייהד), ואם קדש תוך כ"ד חודש הואיל וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה אין צריך שיוציא בגט רק להפריש אפילו בלא ברח כדברי רבינו יוסף בכור שורה). א)0[כדי] שיודע אם היא מעוברת להבחין בין זרעו של ראשון לשל אחרון ובפרק ב' דגיטין (דף י"ח) פסקינן שמונין ג' חדשים מיום הנתינה כך פירשו בתוספות בספר ר' פריגורס. ור"י הגיה דגרסינן בה"ג מיום הכתיבה וכן כתוב ברוב הספרים ישנים ואפילו היה על תנאי או שלא הגיע על ידה אלא אחר כמה שנים מונין לה מיום הכתיבה שהרי אינו מתיחד עמה מיום שכתבו לה, וגזרת חכמים היא שאפילו אשה שאינה ראויה לילד, פירש רבינו חננאל כגון שנשאת לאחר מ' שנה ששוב אינה יולדת ואפילו נתארמלה או נתגרשה מן האירוסין צריכה להמתין ג' חדשים ואפילו קטנה ואפילו זקנה ואפילו עקרה ואפילו איילונית ואפילו בעלה במדינת הים או חולה או חבוש בבית האסורים צריכה להמתין צ' יום ואפילו גר ואשתו שנתגיירו מפרישין אותו צ' יום להבחין בין זרע שנזרעה בקדושה לזרע שלא בקדושה עכ"ל ס"ג. בשם ר"י מקורביל אשה שאמרה בפני בית דין מת בעלי משכבר עברו ג' חדשים נראה שהיא נאמנת דאע"ג דלגבי גירושין לא מהימנא למפרע מיהו לגבי מיתה מהימנא דמלתא דעבידי לגלויי הוא ועוד כיון דלגבי איסור דאורייתא דאשת איש כל שכן לעניין המתנה ג' חדשים דאינו רק חששא בעלמא ואם תאמר שאני התם דמשום עיגונה אקילו בה רבנן ועוד מתוך חומר שהחמרת בסוף כו' מכל מקום כיון דעד אחד מהימן ואפילו קרוב דמילתא דעבידי לגלויי נאמן אפילו קרוב [ואפילו אשה וכן נד"ה מילתא דעבידא לגלויי לא משקרי אינשי גם איהי מיהמנא. מי שנשאת בטעות ונודע שהיא] אסורה לבעלה והוציאוה בית דין מתחתיו אם הייתה קטנה שאינה ראוייה לילד אינה צריכה להמתין שהדבר הזה אינו מצוי הוא ולא גזרו כו' עכ"ל המיימון (הלכות גירושין פרק י"א הלכה י"ח). והמזנה אינה צריכה להמתין מפני שהיא משתמרת עצמה שלא תתעבר ומתהפכת יפה לאחר תשמיש, וכן אנוסה ומפותה מזה הטעם עצמו אינן צריכות להמתין צ' יום שהלכה כרבי יוסי לגבי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר ליארס ולנשא מיד בפרק אילו נערות (דף ל"ז) ובפרק ד' אחין (דף ל"ה) עכ"ל ס"ג. ב)0או גמלתו וגבי נתנה בנה למניקה אפילו קיימא בנחרם או בשבועה [או על ידי משכונות אין חוששין שמא יהרגנו, עכ"ל ס"ג] אסור דילמא אתי לחלופי ולא דמי להנהו דבי ריש גלותא דהתם ודאי ידעו דלא הדרי בהו מחמת אימת דריש גלותא ולא אתי ליחלופי כך פי' בתוספות בכתובות (דף ס'). לשון ס"ק. [ומעשה באשה אחת שנתנה בנה למינקת ישראל ונשבעה המינקת בשבועה דאורייתא על דעת רבים שלא תניח להניק הבן עד שיהיה בן כ"ד חדש ואחריה נשאה (האב) [האם] לכהן והורה ר"ט מביאנ"א כיון דפשיט לן דלא תהדר דלא צריך להוציא ואפילו הכי אם לא כנס לא יכנס כדפרשית עכ"ל התוספות]. ג)0המארס בתוך צ' יום מנדין אותו כדפירש רפרם בפרק החולץ (דף ל"ז) כנס בתוך צ' יום מפרישין אותו עד אחר הזמן ויעמוד עם [אשתו], עכ"ל ס"ג. [עבר ונשא מעוברת או מניקה בתוך הזמן יוציא בגט] לדברי חכמים בפרק החולץ (שם דף ל"ו) ואפילו היה כהן ואם היה ישראל יחזירנה אחר כ"ד חודש של מניקה, נישאת וברח ולאחר זמן בא וישב עם אשתו אין בכך כלום, עכ"ל ס"ג. ואם היה הכונס בפרישה גמורה עד כי עבר הזמן לא קנסינן [ליה] לאחר כ"ד חדש להצריכה גט דטעמה דרבנן לא הוי משום קנס אלא דמשום דלמניקה קמיירי דילמא מיעברא ומעכר החלב וכי עבר הזמן אין לחוש בזה וכן פירש המיימוני דאי עבר הזמן אין בכך כלום. יש להביא ראייה מפרק החולץ דקאמר תלמודא (שם) אין הולד של קיימא דקאמר רבי אליעזר יוציא בגט הא לדברי חכמים יקיים ואין צריך גט ואע"ג דבחיי הולד צריך גט עכ"ל הר"ם מלונדר"ש. ד)0משמע דווקא דיעבד אך מורי רבינו יחיאל הורה לכתחילה להשיאו עצה לברוח דהכי מוכח מפירש רש"י שפירש (שם) עירוקיה מסתייה דכיון שברח גלי דעתיה דאין דעתו לכנוס עד סוף הזמן, עכ"ל ס"ק. ה)0ויש חולקין עליו ומביא בכור שור ראיה מההיא דסוטה (פרק ארוסה דף כ"ד) דקאמר נושא מעוברת חבירו והיא סוטה תחתיו שיכול להשקותה דקרי ביה והביא האיש את אשתו לכהן מפני שיכול להפרישה ולהחזירה לאחר זמן משמע דבהפרשה סגי ולא בעיא גט משום דאיסור אחרינא רכיב דאיסור סוטה והכא נמי איכא איסור אחרינא דכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה מיהו לא דמי דהתם איכא איסורא דסוטה עליה דהוי דאורייתא אבל בכאן דאיסור דרבנן הוא כגון איסור מעוברת חבירו מאי אולמיה דהאי מהאי ומה לי חד ומה לי תרי ועוד דאיכא לפרושיה דלהפריש גבי סוטה דקאמר בגט קאמר ולא חש לפרש יוציא דמשמע גט משום דכבר שמעינן ליה מההיא דתניא יוציא גבי מעוברת חבירו ביבמות (דף ל"ו) כדפירש בתוספות דיבמות (שם ד"ה ולא קתני). והילכך אם קידש בתוך כ"ד חודש יברח או יוציא בגט כן נראה וצ"ע, עכ"ל ס"ק. הרב רב שמשון ממופליא"ר היה אומר דגרושה מניקת מותרת לינשא בתוך הזמן מפני שאומרים בפרק אף על פי (דף נ"ט) נתגרשה אינו כופה להניק ולא הודה לו רבינו תם לחלק בדבר מפני שבמקום שמכירה התינוק כופה להניק בנה כדתניא בפרק החולץ (שם) לא ישא אדם מעוברת חבירו ופסיק ותני לא [שנא] בין נתגרשה בין לא נתגרשה וגם להניק כמו כן כו' שאמר שם (דף מ"ב ד"ה סתם מעוברת). ובשאלתות דרב אחאי פוסק לא שנא גרושה לא שנא אלמנה וגם שם [פסק] והבא ועבר ואינסיב או קדש מפקינן לה בגיטא מיניה. שמעתי מפי גדול אחד שמצא בספר אחד שעשה גאון אחד ושמו ר' חנוך ב"ר ראובן והספר נקרא ספר החנוכי וז"ל, על שמעון שנפטר לבית עולמו והניח בן קטן בתוך כ"ד חודש דבין אותה האשה ובין אותו האיש המקדש יכופוהו לגרש בגט שכך אמרו חכמים יוציא ולכשיגיעו זמנו לכנוס יכנוס ואין להתרשל בדבר כל עיקר אלא יגרש בגט עכ"ל החנוכי. מצאתי בשם הגאונים אין קרוי מנקת חבירו אם נתנה בנה למניקה ג' חדשים קודם מיתת בעלה והיא לא הניקתו כלל כל הג' חדשים עכ"ל [תו'].
<h2>דף מג:</h2>
בפרק נערה מסקינן (דף נ"ג) דארוסה שמיתה אין לה כתובה ואינו חייב לקוברה אבל מת הוא גובה כתובתה, הגה"ה מן התוספות ואפילו לא כתב לה לשון התוספות בפרק האומר (קידושין דף ס"ה ד"ה ואם), הגה"ה מן המיימוני המארס אשה וכתב לה כתובה ולא נכנסה לחופה עדיין היא ארוסה ולא נשואה שאין הכתובה עושה נישואין ואם מת או גירשה גובה עיקר כתובה מבני חורין ואינה גובה תוספת כלל הואיל ולא כנסה, אבל אם ארס אשה ולא כתב לה כתובה ומת או גירשה אין לה כלום ואפילו העיקר שלא תיקנו עיקר כתובה עד שתנשא או עד שיכתוב דהלכה כרבי אליעזר כדתנן בפרק אף על פי (דף נ"ד) אע"פ שאמרו בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה אם רוצה להוסיף אפילו מאה מנה מוסיף נתארמלה או נתגרשה בין מן הנישואין בין מן האירוסין גובה הכל רבי אליעזר בן עזריה אומר מן הנישואין גובה הכל מן האירוסין בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה שלא כתב לה אלא על מנת שהוא כונסה וכן הלכה עכ"ל מימוני (הל' אישות פ"י). הגה"ה מתוספות נשאל לרבינו יחיאל מפ' על חתן שמת קודם ביאה אם יהיה לאשה הכתובה והשיב כי תוספת לא יהיה לה אבל מנה או מאתים אם היא בתולה יש לה שלא כתב לה (שלא כתב לה) תוספת אלא על חיבת ביאה והוא לא עשאה עכ"ל.
<h2>דף מז:</h2>
המקדש אחת מן השניות או מאיסורי לאוין או מאיסורי עשה הרי זו מקודשת קידושין גמורין, ויבמה שנתקדשה לזר הרי היא מקודשת מספק שנסתפק להן לחכמים אם קידושין תופסין ביבמה כשאר חייבי לאוין או אין קידושין תופסין בה כדאיתא ביבמות (דף צ"ב), ונחלקו בה רב ושמואל בפרק האשה רבה, ואף על פי שאסור לו לכנוס אחת מכל אלו מכל מקום הרי זה מגרש בגט [צ"ע מאי קאמר לשון ס"ק]. המקדש גויה או שפחה אין כאן קידושין כלל אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהייתה קודם הקידושין, וגוי ועבד שקדש בת ישראל אין קידושיהן כלוםא). א)0ישראל משומד שקדש אע"פ שעובד עבודה זרה ברצונו הרי אילו קידושין גמורים וצריכה ממנו גט כדאיתא בפרק החולץ (דף מ"ז). מוכיח בפרק קמא דקידושין (דף י"ב) שאם קדש אשה באוכל או בכלי או כיוצא בו בדבר שאינו שוה פרוטה הרי זו מקודשת מספק וצריכה גט מספק שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר נראה לרבינו משה שאם קדש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים או כיוצא בהן אם לא היה שוה פרוטה באותו מקום אינו מקודשת כלל שהרי דבר זה אינו [מגיע] למקום ששוה פרוטה עד שיפסיד ויאבד ולא היה שוה כלום, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף נב.</h2>
לקדש אשה כדכתיב (דברים כ"ב) כי יקח איש אשה. וגם לבני נח כתיב (בראשית ב') ודבק באשתו מכאן שמצוה אפילו לבני נח להיות לו אשה המיוחדת לשמו, באו לסיני ניתוספו להם קידושיןא). ואילו הן דיני קידושין, האשה ניקנת בכסף בשטר ובביאה, ושיעור הכסף בפרוטה ושוה פרוטה כבית הלל (קידושין ב') וכמה היא פרוטה אחד בשמונה באיסר האיטלקי, וכבר ביארנו על פי הקבלה שהפרוטה משקל חצי שעורה של כסף נקי, בשטר כיצד כתב על הנייר ועל החרס אף על פי שאין בו שוה פרוטה בתך מקודשת לי בתך מאורסת לי לאינתו הרי זו מקודשתב), ודין קידושי ביאה אינם נוהגים עתה כדאמרינן (שם י"ב) רב מנגיד אמאן דמקדש בביאה משום פריצותאג), וקיימא לן דחופה אינה קונה בתורת קידושין (דף ה'). א)0אמר רב הונא בן עשרים שנה ולא נשא אשה כל ימיו בהרהור עבירה אמר רבא עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה מתי ישא כיון שהגיעו לעשרים ולא נשא אומר תפח נפשו, אמר רב חסדא הא דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בר שיתסר ואי הוה נסיבנא בר ארבסר הוה אמינא לשטנא גירא בעיניך, פירוש הקונטרס שטן הוא יצר הרע ולא אירעני שיחטיאיני, עכ"ל [תלמוד פרק קמא דקידושין (דף כ"ט)]. ב)0בין על ידי אביה בין על ידי עצמה ומדעתו של אב והיא שלא בגרה כתב לה על הנייר וכו' מקודשת והיא, פ"ה מדעתה שהיא אמרה לקבל והא דבעינן דעתה דידה והיא שבגרה, עכ"ל פרק קמא דקידושין (דף מ'). ג)0ומקדשת אשה בביאה מן התורה דכתיב (דברים כ"ד) ובעלה וצריך עדים לזה וכאשר קדשה באחת מאלו שלושה נחשבת אשת איש ונאסרת על כל העולם ונאסר הוא בקרובותיה אמה ואם אמה ואם אביה בתה ובת בתה ובת בנה ואחותה כל זמן שהיא קיימת וכולן שנאסרו שעה אחת אין להן היתר עולמית חוץ מאחות אשתו שאינה אסורה אלא בחייה, עכ"ל ס"ג.
ואסור לאדם לקדש אשה בביאה או בלא שידוכין או בשוקא) אבל אם קדש קידושיו קידושיןב). א)0פירשו התוספות והא דקדשינן עתה ברחוב היינו טעמא דאינו אסור לקדש בשוקא אלא שהוא דרך בזיון וכיון שאנו עושין אסיפה כשאנו מקדשין אין זה בזיון, עכ"ל. ב)0כדאמרינן רב מנגיד אמאן דמקדש בשוקא ואמאן דמקדש בלא שידוכי וחתנא דדייר בבית חמיה, פ"ה שמא יכשל בה שסתם חמות אוהבת חתנה דאמר מר (פסחים דף קי"ג) הוי זהיר באשתך מחתנה הראשון, דדייר אין דחליף לא והא הוא דחליף אבבא דבי חמוה ונגדי רב ששת היה (מרס) [מידם] הוה דיימא חמתיה מיניה, פ"ה חשדוה ממנה לשון [סוטה כ"ז ע"א] דומה ובת דומה, נהרדעי אמרי בכולהו לא מנגיד רב אלא אמאן דמקדש בביאה בלא שידוכין איכא דאמרי אפילו בשידוכין משום פריצותא, פירשו התוספות ונראה דעל מילתא דנהרדעי אנו סומכין אם כן אין חוששין על חתנא דדייר ביה חמיה ואפילו למאי דחייש לעיל יש לנו לומר שאותם חתנים שדרים בבית חמיהם והן עושין לחתיניהם טובת הנאה כגון שפוטרין אותן מבית ונר ומשאר הנאות נראה דמותר להם לדור עמהם (דע"כ) [דעכשיו] יש הוכחה שאינם דרים בשביל חמותם אלא בשביל טובת הנאה עכ"ל תוספות (קידושין דף י"ב ד"ה בכולהו).
<h2>דף סו.</h2>
הנכסים שמכנסת אשה בין קרקע בין מטלטלין בין עבדים אע"פ שנכתבין בשטר אינן נקראין כתובה אלא נדוניא שמכנסת ואם קבל הבעל אחריות הנדוניא עליו נעשת ברשותו ואם הנדוניא פחתה [פחתה] לו ואם הותירה הותירה לו הרי זו נקראת נכסי צאן ברזל ואם לא קבל עליו אחריות הנדוניא אלא היא ברשות האשה אם פחתה פחתה לה ואם הותירה הותירה לה וכן כל הנכסים שיש לאביה שלא הכניסה אותו לבעלה ולא כתבה אותו בכתובתה אלא נשארו לעצמה או נפלה לה בירושה אחר שנתארסה או נתנו לה מתנה הכל נקרא נכסי מלוג שכולן ברשותה הן ואין נקרא כתובה אלא עיקר כתובה שהיא מאה או מאתים עם התוספת בלבד.
<h2>דף עב.</h2>
וחרש שקדש וחרשת שנתקדשה קידושיהן קידושין מדברי סופריםא), סריס שקדש ואיילונית שנתקדשה הרי אילו קידושין גמורים, טומטום ואנדרוגינוס שקדשו אשה או שנתקדשו הרי אילו קידושין. א)0דלא מהני בהן מיאון כדאיתא בפרק חרש (יבמות דף קי"ב) צ"ע בס"ג, עכ"ל ס"ק.
<h2>דף עט:</h2>
וחרש שקדש וחרשת שנתקדשה קידושיהן קידושין מדברי סופריםא), סריס שקדש ואיילונית שנתקדשה הרי אילו קידושין גמורים, טומטום ואנדרוגינוס שקדשו אשה או שנתקדשו הרי אילו קידושין. א)0דלא מהני בהן מיאון כדאיתא בפרק חרש (יבמות דף קי"ב) צ"ע בס"ג, עכ"ל ס"ק.
<h2>דף צב:</h2>
המקדש אחת מן השניות או מאיסורי לאוין או מאיסורי עשה הרי זו מקודשת קידושין גמורין, ויבמה שנתקדשה לזר הרי היא מקודשת מספק שנסתפק להן לחכמים אם קידושין תופסין ביבמה כשאר חייבי לאוין או אין קידושין תופסין בה כדאיתא ביבמות (דף צ"ב), ונחלקו בה רב ושמואל בפרק האשה רבה, ואף על פי שאסור לו לכנוס אחת מכל אלו מכל מקום הרי זה מגרש בגט [צ"ע מאי קאמר לשון ס"ק]. המקדש גויה או שפחה אין כאן קידושין כלל אלא הרי היא אחר הקידושין כמו שהייתה קודם הקידושין, וגוי ועבד שקדש בת ישראל אין קידושיהן כלוםא). א)0ישראל משומד שקדש אע"פ שעובד עבודה זרה ברצונו הרי אילו קידושין גמורים וצריכה ממנו גט כדאיתא בפרק החולץ (דף מ"ז). מוכיח בפרק קמא דקידושין (דף י"ב) שאם קדש אשה באוכל או בכלי או כיוצא בו בדבר שאינו שוה פרוטה הרי זו מקודשת מספק וצריכה גט מספק שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר נראה לרבינו משה שאם קדש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים או כיוצא בהן אם לא היה שוה פרוטה באותו מקום אינו מקודשת כלל שהרי דבר זה אינו [מגיע] למקום ששוה פרוטה עד שיפסיד ויאבד ולא היה שוה כלום, עכ"ל ס"ג.
<h2>דף צו:</h2>
קטנה שהלך אביה למדינת הים וקדשה עצמה מקודשת מדרבנן (ו)בעודה קטנה וכי גדלה גדלי קידושיה בהדה מדאורייתאא), א)0אך אומר ר"י דאינה מקודשת אפילו מדרבנן בעודה קטנה כיון שיש לה אב ונפ"מ דאפילו מיאון לא בעיא בעודה קטנה. [ואפילו לכהן אינה אסורה וכן פסק רב האיי ושאלתות וס"ג]. ומ"מ לא חשיב דרך זנות אצלו כיון דדרך אישות הוא ומותר לקיימה מידי דהוה אקטן שהשיאו אביו אשה דאמרינן דתגדלנו, עכ"ל ס"ק. [כתוב בה"ג זה לשונו קטנה דאיתיה לאביה במדינת הים ואי נסיבת אימה אית שאילתא הוא מילתא קמיה רבנין כמה זמנין ואמרו דשפיר עבדא אימא דנישואין תקינו ליה רבנן לקטנה אי איתא לאב ומקדשה קידושי תורה ואי לא מנסבא בתקנא דרבנן וכי גדלה גדלי נישואין דילה וכדאתי אב לא צריך לקדשה, עכ"ל הה"ג. וזה לשון השאלתות ומדאמרינן יכולה אמה לקדושי ברתה או אחיה היכא דשכיב אישה אבל קיים אבוה לא יכלה, ולפי הפשט משמע שחולקות על הה"ג דמשמע דוקא בשכיב מצי אמה לקדושה אבל הלך למדינת הים לא יש לומר דסבירא להו ומיהו יש לומר דהוא הדין הלך למדינת הים מיירו אלא מסתבר אעפ"כ לאדחויי הכי ונראה דה"ג חושבות אביה במדינת הים לעניין זה כאילו מת ותקינו לה רבנן נישואין כמו שתקנו ליתומה וקשה לדבריהם אם כן אמאי דחקיה לעיל [קידושין מ"ד ע"ב] כגון שנעשו בה מעשה יתומה בחיי האב (החקיה) [ודחקיה] נמי לעיל [שם מ"ה ע"א] בקידושי יעוד ואליבא דר' יוסי בר יהודה הוה ליה למימר כגון שהלך אביה למדינת הים וקדשוה אמה ואחיה דתקינו לה רבנן נישואין, ונראה דאין נישואיה נישואין אפילו מדרבנן ומכל מקום אין לאוסרה על בעלה מטעם שתחשב כפנויה ועומדת אצלה לזנות שגזרו על הפנויה דכיון דדרך קידושין ונישואין היא אצלו אין זה זנות מידי דהוה אקטן שהשיאו אביו אשה דלא חשבינן ליה כאילו היא אצלו בזנות ושרי ליה אפילו היא גדולה ובת עונשין אע"ג דלא תקינו רבנן נישואין כדתנן בהאשה רבה (דף צ"ו) גבי בן ט' שנשא אשה ומת הרי זה פטורה מחליצה ויבום. ורבינו מנחם מיונ"י אינו מודה בדבר ומעשה אירע כך בפניו ואסרה לקיימה משום דחיישינן שמא קדש אביה לאחר, ור"ת הקשא לו לדבריך אם מת האב במדינת הים תהא אסורה לעלם לכל אדם דשמא קדשה אביה ואין אנו יודעים למי, והוא השיב דנהי דלית לן למיחש לשמא קדש לשמא יקדש יש לנו לחוש וכדאמרינן בפרק כל הגט (דף כ"ח) שמא מת חיישינן שמא ימות תנאי היא וקיי"ל כרבי יוסי התם לשמא ימות לגבי רבי מאיר הכא נמי יש לנו לחוש שמא יקדש וכל שעתא ושעתא באשם תלוי קאי, ואין נראה לר"י דכיון דלא חיישינן בשום פעם לשמא קדש אם כן מותרת היא אצלו לעולם דכל שעתא ושעתא אמרינן עדיין לא קדש ואפילו (חייבות) [חיישת] שמא יקדש כיון שכל שעה נאמר עדיין לא קדש מותרת היא אצלו ולא דמי להא דאסרינן לאכול בתרומה שמא ימות דהתם נאסרה מחיים שהגט חל שעה אחת קודם מיתתו וכי חיישת לשמא ימות לאלתר נמצאו כל (הבועות) [השעות] אסורות וכן בבקיעת הנוד אם יבקע עבר למפרע אבל הכא לא יערער למפרע לעולם במה שתתקדש לבסוף, נראה לר"י שלכתחילה אין להשיאה אם הלך אביה למדינת הים הואיל ונפקא מפומיה דר' מנחם מיונ"י אבל אם נשאת [מותרת] גמורה היא, עכ"ל שיטת שנ"ץ בהאיש מקדש ושאר תוספות (דף מ"ה ע"ב ד"ה בפירוש). נתקדשה (הואיל) לדעת אביה והלך אביה למדינת הים ועמדה ונישאת א"ר שמואל בר רב יצחק (שם) מודה רב שאם מתה אינו יורשה אוקיא ממונא בחזקת מרי', פ"ה (בתוספות שם) ואפילו הוא מוחזק בנכסי מלוג שלה אינה בחזקתו אלא בחזקת יורשי האב(וה) אע"ג דשרי ל(י)ה רב לאכול בתרומה היינו משום דמן התורה ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ופירשו תוספות ולפי טעם זה נראה דאינו מטמא לה, עכ"ל בפרק ב' דקידושין (שם).
קטן שקדש אשה וכשהגדיל נשא אחרת וכשידע אביו של נערה שקדש עשהו על ידי גוים ליתן גט ועל זה מחרימים הרבנים האב אם נותן לו ויעשה נישואין ויעשוה מן בתו על ידי גט זה כי קידושי קטן אינו כלום ואפילו הוו קידושין מכל מקום צריכה גט בקידושי שניים, עכ"ל ל"ה.
<h2>דף צט.</h2>
הג"ה ממסכת קידושין בפרק האומר. שנים שבאו ממדינת הים ואשה עמהם וחבילה עמהם זה אומר [זו] אשתי וזה עבדי וזו חבילתי וזה אומר שזה עבדי וזו אשתי וזו חבילתי ואשה אומרת אילו שניהם עבדי וחבילה שלי צריכה שני גיטין וגובה כתובתה מן החבילה היכי דמי אי אית ליה סהדי להאי ואית ליה סהדי להאי מי מצי אמרה אילו שנים עבדי וחבילה שלי אלא לאו בעד אחד ותסברא עד אחד בהכחשה מי מהימן, פ"ה דאיכא חד סהדי דמכחיש ליה מי מהימן אפילו מכחשה ליה ליכא למאן דאמר דהא אין עד אחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא, אלא לאו למשרא בעלמא דכולי עלמא לא פליגי דשריא והכא הכי קאמר צריכה שני גיטין כדי לגבות כתובה מן החבילה, פ"ה כלומר לעולם החבילה מונחת עד שיבא אליהו אלא אם כן נתנו לה שני גיטין מעצמן והגט מביאה לידי גיבוי כתובה מן החבילה ממה נפשך אם של זה הוא הרי זה מחוייב לה כתובה על פיו וכן זה וכ"ש אם כולה שלה, ור' מאיר היא דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה בפרק האשה שנפלו בכתובות (דף פ"ו) גבי שומרת יבם שכתובתה על נכסי בעלה הראשון, ופירשו התוספות מכאן יש לדקדק דרבנן דאמרי לא משתעבדי היינו אפילו מיניה וכ"ש מיתמי וכן משמע בנדרים פרק ר' אליעזר (דף ס"ה) וכן מוכיח בפרק הכותב (דף פ"ו) גבי האי מאן דאית עלה כתובה ובעל חוב ואית ליה דמים וארעא לאיתתא מסלקינן לה בארעא ולבעל חוב בדמי האי כדיניה והאי כדיניה משמע דדינ(י)ה בארעא ואפילו מיניה דאי מיתמי מטלטלי דיתמי לא משתעבדי לבעל חוב ותימא לן מנלן דפליגי רבנן ור' מאיר במיניה דהא לענין יתמי אשכחינהו פלוגתייהו בפרק האשה שנפלו גבי הניח אחיו מעות ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות ודילמא מיניה אפילו רבנן מודו דמשתעבדי דמיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה, ואומר רבינו תם דיבם חשוב כמו מיניה משום דבמקום בעל קאי אבל ביתמי אפילו ר' מאיר מודה דמטלטלי דדהו לא משתעבדי לכתובה שזהו תימא לומר דלר' מאיר עדיפא כתובה מבעל חוב כל כך דמטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה ולבעל חוב לא משתעבדי ולרבנן גריעא כתובה מבעל חוב דמטלטלי דיתמי משתעבדי לבעל חוב ולכתובה לא משתעבדי, ותימה לר' דהא מטלטלי דמתנה גביא לר' מאיר (בחיובא) [כדמוכח] פרק נושאין על האנוסה (יבמות דף צ"ט) גבי מוכר אביו להגבות אמו כתובה דמוקי לה כר' מאיר דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובה אלמא אלים כוח דיתומים מכח מתנה דמטלטלי דיתמי לא גביא אפילו לר' מאיר כדפירש ומטלטלי דמתנה גביא, ובפרק יש נוחלין (דף קל"ג) משמע (ד)איפכא דאלים כח מתנה מכח דיתומים דדיק השתא בירושה דאורייתא אלמנתו ניזונית מנכסיו מתנתא דרבנן לא כ"ש משמע הא מתנה דאורייתא אין ניזונית אע"ג דמיורשין קמתזנא ובפרק נערה (כתו' מ"ט) משמע נמי כן גבי הכותב נכסיו לבנו הוא ואשתו ניזונים מהם דמשמע הא אם כתבו לאחר [אין] ניזונים אלמא יש כח למתנה להפקיע שיעבוד מרובות טפי מירושה, ואומר ר' דההיא דקאמר ביבמות (שם) דעמד וכתב כל נכסיו איירי במתנת שכיב מרע דגריעה מירושה דאורייתא ולהכי גביא כתובתה מיניה והוא הדין בעל חוב שגובה [ממטלטלי דמתנת ש"מ, ומיהו יש לדחות הנך ראיות דלעולם יש כח לירושה להפקיע שעבוד יותר] ממתנה והא (דתקינו) [דנקט] בפרק נערה (שם) כותב נכסיו לבנו מצי למימר דלא נקט בניו אלא משום דמיירי נמי במטלטלין ובכותב לאחר ודאי לא היתה ניזונית אשתו ממטלטלין אבל ממקרקעי שנתן היתה ניזונית וההיא דיש נוחלין מצינו למימר דנקט מתנה דרבנן משום דבההיא הוי כ"ש אבל מתנה דאורייתא לא הוי כ"ש אלא (הוא) [ה"ה] מיהא הוי, ומכל מקום נראה לדקדק דאלימא כח מתנה להפקיעה טפי מיורשים, (מיהו הא) [מהא] דמסקינן בפרק קמא דבבא מציעא (דף י"ג) דשטר שיש בו אחריות נכסים לא יחזיר אפילו כשחייב מודה דקחייש לפירעון ולקנוניא ושטר שאין בו אחריות יחזיר דלא גבי ממשעבדי ואי גבי מן המתנה אמאי יחזיר אלא ודאי לא גבי ואפילו הכי מן היורשין גבי דהא מסקינן בפרק גט פשוט הילכתא מילוה על פה גובה מן היורשין, ויש נפקותא גדולה בדבר זה בזמן שתקנו הגאונים שכתובה גבי ממטלטלי דיתמי וחתמו בעיזקא דבי ריש גלותא ובעיזקא דראש ישיבה ככתוב בכתב רב שרירא גאון כ"ש דגביא ממטלטלי דמתנה אפילו ממתנה דאורייתא אבל לפי מה שפירשתי דכח מתנה אלים מצינו למידים דנהי שתקנו הגאונים שתגבה ממטלטלי דירושה מכל מקום ממטלטלי דמתנה לא גביא ולא מבעיא אם נתן האב דלא גביא אלא אפילו נתנו היתומים נמי לא גביא אע"פ שנשתעבדו בשעת מיתה קודם נתינה כדאשכחין בפרק מציאת האשה (דף ס"ט) גבי אחין ששיעבדו דאין מוציאין למזונות אע"ג דאם לא שיעבדו היתה ניזונית מהם ומיהו מתנת שכיב מרע דרבנן היתה גובה מההוא דפרק יש נוחלין (שם) דהשתא בירושה דאורייתא אלמנתו גובה כתובה ממטלטלי מחמת תקנה זו מתנת שכיב מרע דרבנן לא כ"ש, עכ"ל שיטת שנ"ץ בפרק האומר.
<h2>דף קיב:</h2>
וחרש שקדש וחרשת שנתקדשה קידושיהן קידושין מדברי סופריםא), סריס שקדש ואיילונית שנתקדשה הרי אילו קידושין גמורים, טומטום ואנדרוגינוס שקדשו אשה או שנתקדשו הרי אילו קידושין. א)0דלא מהני בהן מיאון כדאיתא בפרק חרש (יבמות דף קי"ב) צ"ע בס"ג, עכ"ל ס"ק.
קטן שקדש אשה וכשהגדיל נשא אחרת וכשידע אביו של נערה שקדש עשהו על ידי גוים ליתן גט ועל זה מחרימים הרבנים האב אם נותן לו ויעשה נישואין ויעשוה מן בתו על ידי גט זה כי קידושי קטן אינו כלום ואפילו הוו קידושין מכל מקום צריכה גט בקידושי שניים, עכ"ל ל"ה.
<h2>דף קטז.</h2>
אמרינן בפרק המגרש (גיטין דף פ"ט), אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשיני שהאשה שאמרה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה כרב המנונא, פי' שם וכן בפרק התקבל (דף ס"ד), ופסק ר"י כמותוא), והלכך פסק ר"י כרב המנונא שבכל התלמוד מקשין מדבריוב), אבל אם קדשה אדם אחר שלא בפני בעלה אינה מקודשת לפי שאין קידושין תופסין בה עד שתביא ראייה שנתגרשה קודם שתקבל קידושיה דקיימא לן דכל שלא בפניו מעיזה. א)0ומכאן פסק ר"י בתשובה על האשה שאמרה על בעלה ישען על ביתו ולא יעמוד שאינו יכול להיות עמה כדרך ארץ שהיא נאמנת אפילו הוא מכחישה רק שתאמר בפני בעלה דאין האשה מעיזה פניה כגון ההיא דגרשתני דנאמנת ולא דמי לההיא דנדרים (דף צ') דהשמים ביני לביניך דאמרינן תביא ראייה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאיתא ביבמות (דף ס"ה) ולכך מעיזה ומעיזה לשקר גם בפני בעלה אבל במיליה דקים ליה לדידיה אינה מעיזה וכיון דקים ליה לדידיה כמו לדידה בישען על ביתו ולא יעמוד אינה מעיזה מלשקר בפני בעלה ונאמנת כמו בההיא דגרשתני ולכך כופין גבי ישען על ביתו להוציא וליתן כתובה, כך פירש ר"י בתשובה עכ"ל ס"ק. ב)0מיהו בפרק ב' דכתובות פירש הק' מדרוי"ש נ"ע דהא דרב המנונא דאמר (שם דף כ"ב) נאמנת הני מילי לאוסרה עליו אבל להתירה לשוק אינה נאמנת ומביא ראייה מפרק בתרא דנדרים (דף צ"א) דקאמר להו איבעיא להו אמרה לבעלה גרשתני מהו אמר רב המנונא ת"ש האומרת טמאה אני לך, פירוש אסורה אני לך, נאמנת ומדמייתי רב המנונא גופא מטמאה אני לך דהיינו אסורה על אשה שאומרת לבעלה גרשתני ש"מ דהאשה שאמרה כו' שאמר רב המנונא היינו לאוסרה עליו ולא להתירה לשוק, ועוד ראייה מפרק הכותב (כתובות דף פ"ט) דקאמר התם אמר רב יוסף הכא במאי עסקינן דליכא שם עידי גירושין ומיגו דיכול לומר לא גרשתיה יכול נמי לומר גרשתיה ונתתי לה כתובתה ואם איתא דהא דאמר רב המנונא נאמנת אף להתירה לשוק [איך] קאמר תלמודא דמשום האי דמיגו אמרינן במתניתין בהכותב (שם) הרי (אמר) [אלו] לא יפרעו אדרבה יש לנו לומר ש[י]פרע לה כתובה דאם אמר לא גרשתיה היא תאמר גרשתני ונאמנתי לדבריך גם להתירה לשוק ואם כן תגבה כתובה דתנאי כתובה הוא לכשתינשאי לאחר תטלי מה שכתבתי ליכי אלא ש"מ דרב המנונא לאוסרה עליו קאמר ולא להתירה לשוק, וכן כתב המיימון נ"ע וזה לשונו (הלכות גירושין פרק י"ב ה"א), האשה שהוחזקה אשת איש ובאה ואמרה גרשני בעלי אינה נאמנת להתיר עצמה אבל פסלה נפשה לכהונה לעולם, ובפרק התקבל (גיטין ס"ד) דפריך ולימא חזקה שליח עושה שלוחותו דאמר רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן האומר (לאשה) [לשלוחו] צא וקדש לי אשה אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עושה שלוחותו ומשני הני מילי לחומרא אבל לקולא לא, פירוש כמו הכא שהוא קולא להתירה לשוק, ופריך וליהמנה לדידה מדרב המנונא דאמר האשה כו' והתם להתירה לשוק ואע"פ [כן] מביא מדרב המנונא וא"כ [קשה] לפסק הר' מרוינ"ט ותירץ הר' נ"ע דהתם בפרק התקבל יש לומר שטינה להתירה לשוק משום דאיכא שתי חזקות חזקה שליח עושה שלוחותו וחזקה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ויתיב שפיר עכ"ל בפרק ב' דכתובות. ומה שמביא ראייה מן המיימון קשה שהרי התם מיירי שלא בפניו כדמשמע הלשון דגרשני בעלי ולא קאמרה גרשתני ואדרבה בהלכות גירושין כתב המיימוני (פרק י"ב ה"ב) דנאמנת אפילו להתירה לשוק, עכ"ל הר"ר יצחק.
